Daf 13a
רַבִּי אַמֵּי אָמַר הָכִי קָתָנֵי שְׁחִיטַת נָכְרִי נְבֵלָה הָא דְּמִין לַעֲבוֹדָה זָרָה תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן שְׁחִיטַת מִין לַעֲבוֹדָה זָרָה פִּיתּוֹ פַּת כּוּתִי יֵינוֹ יֵין נֶסֶךְ סְפָרָיו סִפְרֵי קוֹסְמִין פֵּירוֹתָיו טְבָלִין וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף
Rachi (non traduit)
כספרי קוסמין. נביאי הבעל דלשם עבודת כוכבים כתבו והכי נמי אמרינן במסכת גיטין (דף מה:) ספר תורה שכתבו מין ישרף:
ספריו. תורה נביאים וכתובים שכתבן מין:
שחיטת מין. דישראל וכ''ש דעובד כוכבים והא מתניתין מיהא בישראל קיימא מדקאמר פירותיו טבלים ובניו ממזרים:
בסדר זרעים שנינו אומר היה רבי אליעזר פת כותי כבשר חזיר במסכת שביעית (פ''ח מ''י):
תנינא להא דת''ר. וש''מ דהלכתא כברייתא מדמסייע ליה דוקיא דמתניתין:
ר' אמי מתני הכי שחיטת עובד כוכבים נבלה הא דמין לעבודת כוכבים. במין ישראל קא מיירי. והך דוקיא דמתניתין הכי דייק מינה ולסיועי לתנא דברייתא ורבי אמי לא פליג אדרבי חייא דודאי מתניתין דלא כרבי אליעזר אלא לא אצטריך ליה למידק דממילא שמעינן לה דמדקרי ליה נבלה ש''מ מותרת בהנאה:

Tossefoth (non traduit)
פיתו פת כותי. בפירקי דרבי אליעזר (פ' לח) יש דעזרא וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק נידו אותן בשלש מאות כהנים ובשלש מאות תינוקות ובשלש מאות ספרי תורה והיו תוקעין והלוים משוררים ומסיימים בה מכאן אמרו כל האוכל פת כותי כאילו אוכל בשר חזיר:
גְּמָ' נְבֵלָה אִין אִיסּוּר הֲנָאָה לָא מַאן תַּנָּא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בְּרַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָאָמַר סְתָם מַחְשֶׁבֶת נָכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה
Rachi (non traduit)
גמ' הא אמר. לקמן בהשוחט (חולין דף לח:) דאפי' שחטה ישראל לצורך עובד כוכבים אסורה בהנאה שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים:
מַתְנִי' שְׁחִיטַת נָכְרִי נְבֵלָה וּמְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא
Rachi (non traduit)
ומטמאה במשא. בגמרא פריך פשיטא:
מתני' שחיטת עובד כוכבים. אפילו כהלכתה ואחרים רואין אותו:
בְּעָא מִינֵּיהּ שְׁמוּאֵל מֵרַב הוּנָא מִנַּיִן לַמִּתְעַסֵּק בְּקָדָשִׁים שֶׁהוּא פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָה לְשֵׁם בֶּן בָּקָר אָמַר לוֹ זוֹ בְּיָדֵינוּ הִיא לְעַכֵּב מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר לִרְצוֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ לְדַעְתְּכֶם זְבוּחוּ
Rachi (non traduit)
לרצונכם תזבחוהו. שנה עליו הכתוב לעכב:
זו בידינו היא. מקרא זה הייתי יודע ומכאן אנו למדים שמצוה להתכוין ואני שאלתי לעכב מנין שאם לא נתכוין יהא פסול:
מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול. כלומר מנין למתעסק שפסול בקדשים כגון מתעסק בסכין להגביהו או לזורקו ושחט בקדשים שלא נתכוין לשום שחיטה אבל נתכוין לשום שחיטה בעלמא כשר אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה:
Tossefoth (non traduit)
מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול. פירש בקונטרס מתעסק בסכין להגביהו ולזרוק אותו וקשה דבכה''ג אפילו בחולין פסול לרבנן אפילו מתכוין לחתיכה כגון לנעצה בכותל כדמוכח בפרק ב' (לקמן חולין לא.) עד שיתכוין לחתיכת סימנין ונראה דהאי מתעסק בקדשים היינו דמתכוין לחתיכת סימנים ולא לשם זביחה דבחולין כשר ובקדשים פסול ועוד יש מתעסק אחר כגון של קדשים שסבור שהוא חולין ושחטו דפסול מטעם מתעסק כדאמרינן בזבחים בסוף פרק ב''ש (זבחים דף מו:) דמשום חולין פסולה ותרוייהו מושחט את בן הבקר נפקא:
בעא מיניה שמואל מרב הונא. משמע שהיה שמואל קטן מרב הונא וכן בריש גיטין (דף ה.) ובפ' יש בערכין (ערכין טז:) הוו יתבי רב הונא וחייא בר רב קמי שמואל משמע כתלמיד היושב לפני רבו ובפרק קמא דגיטין (דף יא:) יתיב רב הונא קמי רבי ירמיה ורבי ירמיה חבירו של רבי זירא הוה כדמוכח בנדה (דף כג.) בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא כו' עד כאן הביאו רבי ירמיה לרבי זירא לידי גיחוך ולא גחך ורבי זירא תלמידו של רב יהודה דהוה משתמיט מיניה למיסק לארעא דישראל ורב יהודה תלמידו של רב ושמואל והיה קורא רבי ירמיה לרב הונא דרדקי (גיטין דף יא:) ויש לומר דתרי רב הונא הוו ומיהו ההוא דערכין (דף טז:) על כרחך תלמידו של רב הוה כדמוכח התם:
הָכִי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ דְּאוֹרָיְיתָא אוֹ דְּרַבָּנַן וּפָשֵׁיט יֵשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וַאֲפִילּוּ מִדְּאוֹרָיְיתָא אֵין לָהֶן מַחְשָׁבָה וַאֲפִילּוּ מִדְּרַבָּנַן מַחְשַׁבְתּוֹ נִיכֶּרֶת מִתּוֹךְ מַעֲשָׂיו מִדְּאוֹרָיְיתָא אֵין לוֹ מִדְּרַבָּנַן יֵשׁ לוֹ
Rachi (non traduit)
מדאורייתא אין לו. וגבי בעיין קמייתא דעולה לא סמכינן עלה:
מדרבנן יש לו. ולחומרא גבי היפך בהם דהכשירן:
או דלמא דרבנן הוא. וחומרא הוא דאחמור רבנן לשוויה כלי ליטמא אבל גבי עולה דקולא הוא לא:
דאורייתא היא. וסמכינן עלה גבי שחיטת עולה ומכשרינן:
הכי קא מיבעיא ליה. הא דתנן (כלים פי''ז מט''ו) גבי חקיקת אלון ורמון יש להם מעשה:
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַמֵּי וְתִיבְּעֵי לֵיהּ מַחְשָׁבָה מַאי שְׁנָא מַחְשָׁבָה דְּלָא קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ דִּתְנַן אֵין לָהֶן מַחְשָׁבָה מַעֲשֶׂה נָמֵי לָא תִּיבְּעֵי לֵיהּ דִּתְנַן יֵשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה
Rachi (non traduit)
ותיבעי ליה מחשבה. שחיטה גרידתא ופירש לשם עולה ושחיטה לאו מעשה מוכיח על המחשבה הוא שכל השחיטות שוות:
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַתְנֵי הָכִי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא בָּעֵי רַבִּי יוֹחָנָן קָטָן יֵשׁ לוֹ מַעֲשֶׂה אוֹ אֵין לוֹ מַעֲשֶׂה
Rachi (non traduit)
יש להן מעשה. אם עשו מעשה מוכיח על מחשבתן ופירשו שעל דעת כן עושים וכדפרשינן לעיל שהביא עולה לצפון ופירש שמפני שדרום פסול לה הוא מביאה לצפון:
הָכִי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ דְּאוֹרָיְיתָא אוֹ דְּרַבָּנַן
Rachi (non traduit)
או דרבנן. היא וחומרא בעלמא הוא דאמור רבנן ניהוי מעשה וכי היפך בהן ניהוי הכשר אבל מדאורייתא לא הוי מעשה וגבי עולה דקולא הוא לא אמרו כן שלא אמרו חכמים דבריהם להקל מדברי תורה דנמצאו עוקרין אלא להחמיר ולעשות סייג:
דאורייתא היא. וסמכינן עלה אפילו לקולא כגון בעיין דלעיל בהביא עולה מדרום לצפון ומכשרי:
הכי קא מיבעיא דאורייתא או דרבנן. הא דאמרינן ושמעתי מרבותי דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו הויא מחשבה כאילו פירשה בשעת מעשה:
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא הִיפֵּךְ בָּהֶן אֲבָל הִיפֵּךְ בָּהֶן הֲרֵי זֶה בְּכִי יוּתַּן
Rachi (non traduit)
לא שנו. דאפילו נתכוונו לא הויא כוונה:
אלא שלא היפך בהן. לאחר שירד הטל עליהם מצד זה כדי שיפול עליהם מצד אחר:
אבל היפך בהן. דמעשיו מוכיחין אע''פ שלא פירש מחשבתו הואיל וניכר שדעתו לכך הרי הן בכי יותן דאי בשפירש מחשבתו בשעת מעשה לא איצטריך רבי יוחנן לאשמועינן דהא בהדיא תנן דיש להן מעשה:
הֶעֱלוּם חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְכַּוְּונוּ לְכָךְ אֵינָן בְּכִי יוּתַּן מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחְשָׁבָה
Rachi (non traduit)
אינן בכי יותן. שאין מחשבתם מחשבה והכשר במחשבה תלוי והאי מעשה דעלייה לאו מעשה הוא דמפני הכנימה העלום:
אע''פ שנתכוין לכך. לאחר שירד הטל עליהם:
העלום חש''ו. מפני הכנימה:
הָא נָמֵי אַמְרַהּ רַבִּי יוֹחָנָן חֲדָא זִימְנָא דִּתְנַן הַמַּעֲלֶה פֵּירוֹתָיו לַגַּג מִפְּנֵי הַכְּנִימָה וְיָרַד עֲלֵיהֶם טַל אֵינָן בְּכִי יוּתַּן וְאִם נִתְכַּוֵּין לְכָךְ הֲרֵי הֵן בְּכִי יוּתַּן
Rachi (non traduit)
הרי הן בכי יותן. דהכי אמרינן בדוכתא אחריתי עודהו הטל עליהן ושמח הרי הן בכי יותן ואע''פ שלא נתכוין קודם לכן אלא כשראה שמח:
ואם נתכוין לכך. בין בשעת העלאה ובין לאחר מכאן קודם שינגב הטל מעליהם:
אינן בכי יותן. דלא ניחא ליה בהאי טל ולא הוה הכשר להורידן לידי טומאתן אם יגע בהם שרץ לאחר זמן דבעינן כי יותן דומיא דכי יתן דניחא ליה:
מפני הכנימה. כוצונ''ש שבפולים ועדשים כמו ותהי הכנם (שמות ח):
כְּגוֹן דַּהֲוָה קָיְימָא עוֹלָה בַּדָּרוֹם וְאַתְיַוהּ בַּצָּפוֹן וְשַׁחְטַהּ מַאי מִדְּאַתְיַיהּ בַּצָּפוֹן וְשַׁחְטַהּ אִיכַּוֵּין לַהּ אוֹ דִילְמָא מָקוֹם הוּא דְּלָא אִיתְרְמִי לֵיהּ
Rachi (non traduit)
או דלמא מקום הוא דלא איתרמי ליה. לא נראה בעיניו מקום הראשון:
ואתיוה לצפון. ולא אמר על שם כך אני מוליכה לשם לפי שאינה כשרה בדרום:
אֲמַר לֵיהּ מַחְשָׁבָה גְּרֵידְתָּא לָא קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ כִּי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ מַחְשַׁבְתּוֹ נִיכֶּרֶת מִתּוֹךְ מַעֲשָׂיו
Rachi (non traduit)
מחשבה גרידא לא קא מבעיא ליה. דשמיע ליה הא:
מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו. לפי ראות עינינו אבל אין אנו יודעין אם עשה מעשה זה לשם מחשבה זו:
וְאֵין לָהֶן מַחְשָׁבָה
Rachi (non traduit)
ואין להן מחשבה. כגון מצא לקליפת אגוז כמו שהיה וחשיב עליה למוד או אפילו מדד בה אלא שלא עשה בה מעשה לשם כלי ואם בן דעת חשב עליהן טמאין במחשבה דתנן (כלים פכ''ה מ''ט) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source